האי הדרומי – צפון

מה לא שמענו על האי הדרומי? "כן, יפה פה, אבל תיסעו לאי הדרומי יותר יפה שם." "איך יפה באי הדרומי?" כל מיני כאלה.
לפני שהגענו לאי הדרומי וכמו שירדנו מהמעבורת, כבר היינו בתוך פיורד שקיבל את פנינו והוביל לנמל הצפון מזרחי בפיקטון. ככה פיורד ועוד לא ירדנו לחוף. הגענו, תדלקנו, נסענו לחוף על הפיורד השכן, הכביש צר והסיבובים חדים, כולם עם בחילות, בסוף הגענו. פרקנו התמקמנו. איזה נוף, איזה יופי. בלי גלים בלי רוח, מים נעימים, מיד הורדנו את הקיאק מהרכב יצאנו לתור את הפיורד. בחוף הדי שומם היו איתנו עוד זוג מבוגר שקיבל את האחריות על תחזוקת המקום. באו לחודש, ועוד שתי תיירות שהשתזפו בעירום חלקי.



ביומיים הבאים שטנו בקיאק ועבדנו על חגורת הכתפיים, כל פעם עם ילדה אחרת.טיולים של עד שלוש שעות בקיאק כשבזמן הזה שאר המשפחה לומדות או מטיילות ביבשה. אי אפשר להגיד שמיצינו את המקום אבל בכל זאת נגמר האוכל והיינו צריכים לזוז. 
המשכנו לפארק של אגמי נלסון, לא לפני שהצטיידנו באוכל ועברנו במבשלת בירה של moa אז גם הצטיידנו בבירות מעולות. פארק אגמי נלסון הוא איזור עם כמה אגמים, כשהנגיש מכולם הוא רוטוטואי שיושב על הכביש. הגענו בגשם והיה טיפה קריר ומבאס, אבל למחרת העננים חלפו וגילינו שוב שאנו יושבים במקום יפה ומדהים. תמר הלכה ללשכת המידע וחזרה עם מסלולים לאזור. אני ניצלתי את המומנטום ולקחתי את הבנות לאימוני קיאק וסאפ.

בהרבה מקרים תמר ואני מתפצלים, אחת מאיתנו עושה טיול קריעה עם הבנות ואחד עושה טיפול בהורות עם נטע – טיול יומי וקצר. תמר לקחה את הבנות למסלול אתגרי בהרים, טיפוס לפסגת הר רוברט, היה להן נוף וחוויות וכל מיני מפגשים. 



נטע ואני לקחנו מונית מים שזה סירת תיירים קטנה לצד השני של האגם. הבחור מהסירה אמר לי, "אין בעיה שעה וחצי שעתיים גג אתם מקיפים את האגם ומגיעים אליי חזרה."
חמש שעות, לקח חמש שעות לנטע ולי להקיף את האגם. יצאנו לדרך באחת עשרה בבוקר. בתחילת ההליכה אמרתי לעצמי. אתה הולך לספר את הסיפור הזה הרבה פעמים להרבה אנשים ולחקוק אותו על לוח ליבך. אל תתעצבן ואל תרים אותו על הכתפיים. 

אין משהו שאני לא באמת ידעתי מקודם, אבל היישום, היישום. נטע כבר בן שלוש וחצי והוא הולך יותר טוב מאשר בתקופה שהיינו באוסטרליה, ועם זאת המושג טיול הוא מושג של מבוגרים. ילדים משחקים, נטע לא יודע מה זה מסלול, מה זה התחלה ואמצע וסוף. הוא לא יודע אם הוא הלך הרבה או מעט, מבחינתו כל היום הזה היה באותה נקודה על שפת האגם. כל פעם שהגענו לחוף הוא אמר לי שחזרנו לחוף ושאל איפה הסירה שהורידה אותנו. כל פעם שנכנסנו ליער הוא אמר לי שהוא הארי פוטר ואני המטאטא. מאחר וסירבתי בתוקף להרים אותו על הכתפיים הוא היה "קפטן הו הקטן" ואני "קפטן הו הגדול" (קפטן הוק). אין מה ללכת יותר משלושה צעדים, כשמטיילים עם נטע צריך לעצור. 5 שעות הוא בתוך משחק דמיון, במהלכו גם נכנסנו לטבול באגם. תוך כדי הטיול לא היה לי מושג כמה זמן עבר, כמה מרחק הלכתי ומתי אגיע. שכנעתי את נטע לצאת לטיול עם המושג "צידה" יש לנו צידה לדרך. אחרי עשר דקות הוא דרש לראות את הצידה. מטיילים שעברו אותנו התבקשו למסור שאנחנו בסדר ושנגיע לפני החושך. "הלכנו לאט" לא מתאר את קצב ההליכה שהלכנו בו, לבסוף ממש לפני שהגענו שאלתי את נטע אם הלכנו הרבה או מעט. והוא ענה לי שהלכנו הרבה, בעצם לא, מעט. גם אני לא ידעתי להגיד. גמרנו את הטיול על שפת האגם ליד הסירה שלקחה אותנו, בשעה 4 אחה"צ. הבחור עם הסירה סיפר לי שהלכנו שבע ק"מ ושמטיילים דיווחו לו על המיקום שלנו. ילדים קטנים נמצאים בתוך משחק, רוב הזמן או כל הזמן. אני יודע את מה שאני כותב עכשיו, אבל היישום, היישום. רוב ההתנגשויות בין נטע וביני קורים כשאני מנסה להביא אותו למציאות הקונקרטית שאני נמצא בה ומוציא אותו מהמשחק שהוא נמצא בו באותו רגע. כל הטיול משחק הוא לא צעק, לא בכה ולא ביקש יותר מדי פעמים להיות על הכתפיים. לי היתה קשה האיטיות, הקצב שלו. מה שהחזיק אותי זו הידיעה שאני הולך לספר את הסיפור הזה הרבה פעמים.



טיול בג'יפ
כבר מזמן לא אמרנו לעצמנו, מזל שאנחנו לא במוטורהום אלא יש לנו ג'יפ שאנחנו יכולים לטייל איתו בכל מיני מקומות מגניבים. אז גילינו שיש מסלול שחוצה את שמורת אגמי נלסון ומגיע ליישוב בצד השני של הרכס. המסלול עובר בתוך ערוץ ארוך ועולה לאט לאט למעבר הרים ויורד בערוץ נחל אחר. הגענו לאגם טניסון שממוקם גבוה בלב ההרים, מרוחק ומנותק. על הדרך היינו צריכים לשלם על השימוש בדרך שעוברת בשטח פרטי. שוב נוף עוצר נשימה. גנדלף דהר פה פעם בדרך לאיזה מקום דמיוני. הטיפוס לגובה הרכס, לאוכף שבו עובר קו פרשת המים של ההרים האלו פשוט מדהים, נוף אלפיני מסחרר, תמר נזכרת בחוויות מאלסקה ואיסלנד וחופרת לכולם.





המשכנו לווסט פורט שנמצא בצפון מערב האי. ביקרנו בצ'רמינג קריק ובאופופורה שהתרגום של זה במאורית זה, "עוד צפונה". נחלים, מפלים, מערות קשת עצומות. הכול יפה ממש. מרגש, ירוק מאוד וגועש. בצ'רמינג קריק נכנסנו למים ליד המפל, כי חייבים. ומתחת לקשתות ב"עוד צפונה" נכנסנו שוב. הבנות כבר הבינו לבד שאיפה שיש מים נכנסים. זהו בינתיים צריך ללכת לקפל את הקרוון ולנסוע דרומה לאורך החוף המערבי.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

זהירות נוחתים!

חברה שלי

וידוי – אני אלרגית לקיווי