צרות של מטיילים

הפוסט הקודם מסתיים במילים האופטימיות, מחר האוטו והקרוון חוזרים..

ובכן. הרכב והקרוון אמנם הגיעו ב11.12 אבל אז נכנסו למכס לתקופה של נקיונות וסידורים לפני שחרור. מה שאומר שיכולים לשחרר בכל רגע ולא לשחרר עד 2018. אז חיכינו לנו באוקלנד, ונגמר החוזה על הדירונת והיינו צריכים להחזיר את הרכב. שכרנו רכב חדש, קטן וזול יותר ויצאנו לטייל קצת בפארקי קרוונים קרוב לאוקלנד. יש בקתות  בפארקים וזה מספיק קרוב למה שאנחנו מכירים. מבחינת ציוד הרגשנו כמה אנחנו עמוסים וצפופים ומבולגנים וכל הזמן לפרוק ולארוז הכל, מתייעלים עם הזמן אך זה עדיין מאוד מתיש.

אז יצאנו לכמה ימים ב מרטינז ביי שנמצא צפונית לאוקלנד והמשכנו לעיירה בשם מתקנה (matakana). בגלל שאת הבקתות צריך לפנות עד 10 ולהיכנס לבקתות אפשר מהשעה 14:00 אז יש איזה 4 שעות שצריך להרוג כל פעם במקום ובסיטואציה אחרת. 

נוה מתפעל מהנוף במרטינס ביי

הנוף במרטינס ביי

פעם בהסתובבות בשוק איכרים. פעם בסיבוב בעיר ופעם בחוף הים. שוב עם ציוד מלא ברכב או עם בוסטר על הכתפיים. אבל במתקנה הצלחנו להיכנס לשוק איכרים, לא לאבד את נטע, להאכיל את כולם במאכלים שהם אוהבים וגם לראות את מלחמת הכוכבים החדש.

אני עם ידיד ותיק 

דרך אגב, מאוד מוזר שכשאנקין סקייווקר התחיל את לימודי הג'די, יודה התלונן שהוא מבוגר מדי. לוק למד שבועות אצל יודה וריי קיבלה שלושה שיעורים מלוק. לזה התכוונו רבותינו, כשדיברו על ירידת הדורות.

נטע ותמר ראו פדינגטון הדב, (ביקורת מורחבת בפוסט של תמר) והצלחנו להיחלץ מ4 שעות נוספות. בMatakana פגשנו במקרה את שני ואוהד שגרים באזור, הוזמנו אליהם והדלקנו נרות חנוכה בערב.

אחרי הסופ"ש חזרנו לאוקלנד בידיעה שבתחילת השבוע נקבל אלינו את הקרוון והרכב. למעשה קיבלנו אותם רק ביום חמישי, את רוב הימים העברנו בנסיונות ללמוד, נסיונות לטייל באוקלנד, גן חיות ופארקים בעיר ובעיקר חיכינו לשמוע בשורות טובות מהחברה שטיפלה בהעברת הרכבים. תמר המדהימה, הצליחה לשמור על מצב רוח טוב ולא להתבאס מהמציאות המדכדכת, והוציאה אותנו לסיבוב בגן החיות של אוקלנד.

מתוך תערוכת החרקים המדהימה בגן החיות - דבורים נלחמות בצרעה (ואנחנו עזרנו להן לנצח)

שד טזמני אמיתי!

נטע וחיפושית ידידותית

בחמישי  אחה"צ קיבלנו לבסוף את הבשורה המשמחת שכתבי השחרור על הרכבים הגיעו ואנחנו מוזמנים לבוא לאסוף אותם. התחלנו להעביר אותם את מכוני הרישוי הניו זילנדים לקבלת האישורים האחרונים, דבר שהמשיך גם ביום שישי, תמר אירגנה וסידרה את הקרוון ואנחנו השתדלנו לא להפריע יותר מדי. בשבת הצלחנו לצאת לדרך כשכריסטמס ביום שני.

הקראוון והאוטו כאן! איזו שמחה!

נסענו לטה ארוהה כשבדרך הבנו שגם חיבור החשמל האוסטרלי ל 15 אמפר שונה מחיבור החשמל הניו זילנדי והדבר דורש חשמלי מוסמך, שאין למצוא עד ה 8.1.18 אבל יש אור עד 9 וחצי בערב ככה שזה לא כזה נורא להיות בלי חשמל. ליד טה ארוהה יש מסלולי טיול ותמר יצאה יחד עם בנות המשפחה. 

נטע ואני הלכנו לאזור המעינות החמים ובמקום להיכנס לבריכה בתשלום הלכנו לבריכה שמנקזת את המעיינות בתשלום בגינה הציבורית ונכנסנו שם. ניקינו את בריכת הנוי החמימה מכל הירוקת שהצטברה על הדפנות והקרקעית ואז ראינו את המצב של הבריכה ששיחנו בה שהפכה לבריכת אצות ירוקות. לדמפלינג נטע זה לא הפריע לשכשך אבל אני הרגשתי כמו דופן של אמבטייה אחרי ששיטפון של סחלה ורפש שקע בה.

מהארץ, רועי לרון, חבר ילדות שהיה לפני שנה או שנתיים בניו זילנד עם משפחתו המליץ להמשיך ל hot water beach הגענו לשם ב25.12 תאריך של חג לכל הנוצרים באשר הם שמתכנסים בבתיהם לארוחת חג. חשבנו שהחוף בערב כזה יהיה פנוי יחסית. כמונו חשבו גם כל ההודים, הסינים, הבורמזים, הפיליפינים והפיג'ים שחיים ומטיילים בניו זילנד. החוף שקק מאנשים מתרבויות שונות שהמשותף לכולם הוא שהם לא נוצרים. 

היתה אוירה מצחיקה, חפרנו עם אתי חפירה במשך כמה דקות להגיע לשכבת מים מתחת לחול. שכבת המים הראשונה שחפרנו הגיעה למים קרים. ראינו את כל שכנינו חופרים ומתישבים חופרים ומתיישבים. עברנו למקום אחר, חפרנו והגענו לשכבת מים רותחים. לא יכולנו להתישב. נזכרתי בדבריו של רועי לרון, "תחפור ליד המים, ככה יבואו גלים ויקררו קצת את המים הרותחים. תענוג!" עברנו שוב למקום חדש לא לפני שאיבדנו שוב את נטע בחוף, אבל בשלב זה בטיול, חוף ים, מלא זרים, מה כבר יכול לקרות? המשכתי לחפור בלי לאבד את הלוקיישן החדש. לוקיישן זה הכל בhot water beach ושלחנו את טליה, רותם וניצן למצוא את הבן האובד. תמר ואני חפרנו, הגענו למים רותחים, סידרנו גישה גם למי ים שיקררו את המקום. הבנות חזרו עם נטע שמסתבר ששיחק בחול כהרגלו ולא היה מודע לזה שמחפשים אותו, הושבנו את כולם בתוך בור החול והמשכנו לחפור תוך כדי ישיבה. משפחות סיניות והודיות התחלפו סביבנו, חפרנו וישבנו, ישבנו וחפרנו. מפה לשם גילינו שאנחנו מחופרים בפיר או בשוחה די רצינית החול נערם סביבנו, מבטי הערכה עם השכנים הוחלפו, שכשכנו במים רותחים קרים וחפרנו את הבריכה המתפוררת תמידית. אכן חוויה.

אחר כך הלכנו להישטף בים והלכנו לקרוון.