מוכר? מוכר! בכמה מוכר?

נושא מכירת הקרוון והרכב היו מרכזיים מאוד בסוף פרק הזמן שלנו במלבורן. רוב תקופת הטיול היינו עסוקים בעניין הזה על אש נמוכה. איך להתנהל? למכור את הרכב ןהקרוון, אולי לקחת אותם איתנו לניו זילנד? קראנו בדקנו. חברות שמעבירות מכולות. רישוי ותקנות בניו זילנד לרכב זר. שקעי חשמל אחרים, אותם שקעי חשמל. כבר לא זוכר על מה נפלה ההכרעה, החלטנו למכור את שניהם. תכננו את הזמן כך שנגיע עם מספיק זמן לויקטוריה להצליח למכור רכב וקרוון ממדינת קווינסלנד. אז פרסמנו בשני אתרי יד שניה, אחד בחינם ואחד בתשלום. ובעוד דפים בפייסבוק. חיכינו וקיבלנו טלפונים, תלינו מודעה צבעונית על הקרוון, הדברים לא ממש התקדמו והקונים לא עמדו בתור כדי לקנות את הפריטים שליוו אותנו במסע והזמן עובר ואנחנו בעמדה פסיבית בלי יכולת להזיז ולקדם את המכירה. המתעניינים ניסו להוריד את מחיר הקרוון בחצי ושל הרכב בשליש ומצב הרוח שלי כבר התדרדר.
בסוף החלטנו לוותר על המכירה ולקדם את אופציית המעבר של כלי הרכב לניו זילנד. גם אם נמכור בסוף הטיול זה יהיה עם פחות התעסקות ולא נצטרך לקנות רכב וקרוון חדשים. מקווה שבחרנו טוב ושלא ניתקע ביציאה מהנמל איתם.

אלו היו שבועיים מלאים בחוסר וודאות - אם מוכרים צריך לשכור דירה, אוטו, בקתה... ואנחנו לא יודעים מתי, ובכמה, ואיפה... מורט עצבים אפילו לאנשים זורמים כמונו.
תקופת ההתשה נתנה את אותותיה גם על הילדות ובעיקר על נטע שמהווה ססמוגרף רגיש לשינויי מצב הרוח במשפחה. אז היו יותר בלאגנים, ועניינים ובדיקת גבולות רועשת. אתם יכולים לדמיין כמה כוחות לא היו לנו...

ההחלטה לשלוח את האוטו והקראוון לניו זילנד על גבי הגלים הכניסה כוחות חדשים של עשייה וכיוון. מזל, הגיעה בת המצווה של ניצן והיינו צריכים משהו שיאפס אותנו ויוציא אותנו מביצת הכישלון כסוחרי רכב מתחילים.

אחרי שעננת המכירה חלפה אז באמת הספקנו לראות ולטייל קצת במלבורן. מוזיאונים, היסטוריה, אנימציה. במסגרת החוג לחינוך סביבתי מטייל, אני מוצא שמוזיאונים זה כלי חינוכי אדיר. מעבירים חצי יום בנושא מרוכז, ויזואלי,  נגיש, מסודר. ככל שהטיול מתקדם אני יותר אוהב מוזיאונים. [מוזיאון מלבורן ו acmi היו פשוט מעולים]

לפני הטיסה לאוסטרליה נרשמנו ל color run במלבורן. למזלנו טוב שנרשמנו מראש כי כל המקומות לחוויה הזאת נגמרו בתקופה שהיינו בעיר עצמה. הcolor run הוא מעין מירוץ לכל המשפחה עם תחנות צבע לאורך של חמש ק"מ. בסוף המירוץ כולם מקבלים מדליות של חד-קרן ומים והולכים לפוצץ עוד צבע מול בימת מופעים גדולה. שמחה גדולה לכל משפחה עם ילדים. נושמים צבע עוד יומיים אחרי האירוע ומקנחים מהאף צבע עוד שלושה ימים...

הצלחנו לבקר פעם שניה ושלישית את קרובי המשפחה, את החברים עדי ואנדרו, הכל הצליח להתחבר בסוף, להיות נעים.
ביום שישי האחרון של נובמבר הידוע גם כ"בלאק פריידי" מצאנו את עצמנו בקניון הגדול במלבורן ביום הסתובבות גם לכבוד הבת מצווש של ניצן. ראינו סרט ביחד, קנינו קצת בגדים ושיחקנו במשחקים האהובים, מי בורח והולך לאיבוד בקניון!  ומתי ואיפה אמא ואבא מתחרפנים! משחקים שאנחנו מפתחים במקומות הומי אדם.

בסוף השבוע האחרון נסענו ליומיים בבאלארט, עיירת כורי זהב, מערבית למלבורן. העברנו יום שלם ב"סובריין היל" מתחם היסטורי שמראה את תולדות כריית הזהב לפני מאה שבעים שנה. מצאנו זהב, כרכרנו בכרכרה. יש שם מפעל סוכריות בין יותר ממאה שנים, וקבוצה של עובדים שעוסקת בבניית עגלות עץ לרכיבה על סוסים! לא היה לי ברור למה אבל זה ריגש אותי במיוחד.

חיפוש הזהב, דקות ספורות לפני שמצאנו אותו! (ואנחנו לא מצליחות להעלות את התמונה)

רותם מדגמנת אופנת כורים

הדגמה של יציקת זהב, די מטורף...

השבוע האחרון חלף מהר ובניחותה של אורזי מזוודות ומנקות קרוונים. ניקינו הכל, רכב, קרוון ובגדים. גמרנו חבילות של מגבונים על כל מיני דברים, ארזנו, נפרדנו נסענו.
תודה לכל מי שליווה ואירח אותנו באוסטרליה היה כיף ונעים.


חשבתי לדרג את המקומות השונים שעברנו באוסטרליה, אבל אני לא ממש אוהב דירוגים. אז בעיקר זוכר שלוש מקומות שאסור לפספס. airlie beach, grate ocene road, carnavaron gorge. מקלחות בפארק קרוונים בקטומבה בשמורת ההרים הכחולים.

מאוד נהנינו באוסטרליה, יש הרגשה שטעמנו את קצה היבשת, לא באמת הגענו לצפון למרכז ולמערב, אבל הספקנו את רוב החוף המזרחי והיה סבבה.
(תמר רוצה לכתוב דברים יותר מורכבים מ"היה סבבה" אבל כבר מאוחר ונגמר הכח)

יאללה ניו-זילנד, אנחנו באות!