חורשת האקליפטוס, או מתחילים להיפרד מאוסטרליה..

לילה תחת העצים הגדולים, מדי פעם בונקלכים קטנים מקישים בנפלם על גג בית הארעי שלנו. ריח חריף ורענן של גשם ושמן לצינון עוטף אותנו. חורשת האקליפטוס הגדולה בעולם שנקראת אוסטרליה עוטפת אותנו בחיבוק קריר-חמים ונעים. עד שהתחלנו להרגיש פה בבית מתחילים גם להיפרד. ככה זה.

רותם שרה לנו את חורשת האקליפטוס כל יום ומחפשת קואלות על כל עץ. סוף סוף מצאנו כמה, בחיק הטבע והקמפינג קואלות שלנו. אחרי התבוננות בקואלה שדיגמנה לנו ירידה מהעץ וטיול על הדשא אני חושבת שמוצאן מהקוף, הן הולכות כמו קופים קטנים, ומטפסות כמו קופים ורק כשהן יושבות להן על הענף הן הופכות להיות גושי פרווה ישנוניים ודוביים. מעניין אם יש לזה תימוך, עוד אבדוק...

יצאנו לסיבוב על הgreat ochean roed, חלק עשינו בשמש, חלק בגשם וחלק בערפל, וכל החלקים יפיפיים. ים, חופים מצוקיים, יער גשם עם נטייה לדרמטיות מרשימה. אנחנו נהנים מהדרך...

מתחילים לעשות ספירה לאחור – קמפינג טבע אחרון, מדורה אחרונה, פעם אחרונה על הדרך... מחר חוזרים למלבורן לסיבוב משפחתי נוסף ועוד קצת אטרקציות עירונים כייפיות.

עוד נעשה בלוג סיכום, רק תדעו שאנחנו בתוך זה כבר מעכשיו, ככה זה.

הימים שהיו לנו במלבורן היו קצת מאתגרים, אבל נראה לי שהצלחנו למצוא דרך טובה. להגיע למלבורן סימן לנו את תחילת הסוף ותפס אותנו לא מוכנים, יחד עם הקושי של מכירת הקראוון והרכב, נכנסנו למצב רוח לא יציב. הזמן שבילינו עם בני הדודים של נוה – יעל ויונתן היה כייפי ומשמח, להרגיש משפחה, לתת לילדים להסתדר לבד ביניהם בקלות שכזו. תענוג.

לנוה, ששוחה ברשתות החברתיות, יש חברות וחברים בכל מקום, אז אין כמו מפגש חברתי עם חברה מהטוויטר! עדי ואנדרו אירחו אותנו למופת והיה לנו יום מקסים ונעים איתם. זה לא מובן מאליו שאנשים שמעולם לא פגשת מכניסים אותך לביתם ומארחים ברוחב לב. זה ממש מגדיל את האמון באדם ומחזק את הבחירה בטוב, בנדיבות, בפתיחות לזולת. זה מחלחל אלינו ולילדים. תודה רבה.

התחלנו להתייעץ מה יש לעשות במלבורן (אנחנו הרי לא מתכוננים מראש, אתם מכירים אותנו), קיבלנו כמה המלצות מעולות – אז היינו באתגר טיפוס עצים מעולה שאני והבנות חגגנו איתו והבנים העבירו את הזמן בגלידה והסתובבות.

היינו במוזיאון / תערוכה מהממת שבה אנחנו נכנסים אל תוך תמונות ענק ומצטלמים בתוכן, היה ממש כיף לעשות את זה ובעיקר זכינו בשלל תמונות מעולות!

הימים הולכים ומתארכים, אנחנו קמים מאוחר והולכים לישון מאוחר, יש אור עד 9 בערב, אז יש זמן ויש יותר נחת בהתנהלות של היום. עשינו 2 דברים היום, דיינו. לא צריך להספיק קילומטראז' או להיות ב 10 מקומות ודברים. משאירים זמן לקטנות היום-יום – כביסה, קריאה, משחקי-קלפים ושח-מט שקיבל תנופת פופלריות לאחרונה. חיים בקצב של חיים ולא של חופשה שצריך למלא כל הזמן. יש מספיק לעשות גם ככה.
אז עד לפעם הבאה...