חורשת האקליפטוס, או מתחילים להיפרד מאוסטרליה..
לילה תחת העצים הגדולים, מדי פעם בונקלכים קטנים מקישים בנפלם על גג בית הארעי שלנו. ריח חריף ורענן של גשם ושמן לצינון עוטף אותנו. חורשת האקליפטוס הגדולה בעולם שנקראת אוסטרליה עוטפת אותנו בחיבוק קריר-חמים ונעים. עד שהתחלנו להרגיש פה בבית מתחילים גם להיפרד. ככה זה. רותם שרה לנו את חורשת האקליפטוס כל יום ומחפשת קואלות על כל עץ. סוף סוף מצאנו כמה, בחיק הטבע והקמפינג קואלות שלנו. אחרי התבוננות בקואלה שדיגמנה לנו ירידה מהעץ וטיול על הדשא אני חושבת שמוצאן מהקוף, הן הולכות כמו קופים קטנים, ומטפסות כמו קופים ורק כשהן יושבות להן על הענף הן הופכות להיות גושי פרווה ישנוניים ודוביים. מעניין אם יש לזה תימוך, עוד אבדוק... יצאנו לסיבוב על ה great ochean roed , חלק עשינו בשמש, חלק בגשם וחלק בערפל, וכל החלקים יפיפיים. ים, חופים מצוקיים, יער גשם עם נטייה לדרמטיות מרשימה. אנחנו נהנים מהדרך... מתחילים לעשות ספירה לאחור – קמפינג טבע אחרון, מדורה אחרונה, פעם אחרונה על הדרך... מחר חוזרים למלבורן לסיבוב משפחתי נוסף ועוד קצת אטרקציות עירונים כייפיות. עוד נעשה בלוג סיכום, רק תדעו