רשומות

לפחות השמש שוקעת בים

תמונה
מה היה עד עכשיו? טיילנו בצפון האי הדרומי. לא שמיצינו אבל המשכנו. היה ים ואגמים ומזג אויר סביר. באמת הכל היה יחסית סבבה. בעיצוב החוויה כולנו הולכים ומקבלים צורה של נוודים. מכירים את הסופר מרקטים בלי שהיינו בהם, יודעים לאתר שירותים ציבוריים בגני משחקים או בסביבבתם. זוכרים יותר שוכחים פחות. כמה ימים בלי חיבור לחשמל ומים וכמה ימים עם. הקרוון הולך ונשחק אבל זה סיפור אחר. מאגמי נלסון המשכנו מערבה לווסט פורט, עיר הנמל הצפון מערבית של האי הדרומי. לא היינו עדיין בקרייסצ'רץ ככה שזאת העיר הראשונה שאנחנו נכנסים אליה באי הדרומי, הכל יותר קטן, פחות אנשים, פחות צפוף, הרבה מאוד רכבים של תיירים. תרמילאים, משפחות, גמלאים, ניו-זילנד יודעת להציע טיולים לכל סוגי הטיול והתיור, כולם מוצאים את מקומם ועושה רושם שגם מאוד נהנים. ינואר וקשה לדעת כמה תיירים יש, אבל רוב מי שנוסע על הכביש הוא תייר. קרוונים, אופנועים, רכבים גדולים, אוטובוסים. גם הרכבים הקטנים של תיירים. מצד שני אין תחושה של עומס יתר.
ווסטפורט – מערות קשת. אז הגענו לעיר לפארק קרוונים מסודר, הכנתי בצק ללחם ויצאנו לטיול קצר למסלול נהדר שעולה לאורך מסי…

האי הדרומי – צפון

תמונה
מה לא שמענו על האי הדרומי? "כן, יפה פה, אבל תיסעו לאי הדרומי יותר יפה שם." "איך יפה באי הדרומי?" כל מיני כאלה. לפני שהגענו לאי הדרומי וכמו שירדנו מהמעבורת, כבר היינו בתוך פיורד שקיבל את פנינו והוביל לנמל הצפון מזרחי בפיקטון. ככה פיורד ועוד לא ירדנו לחוף. הגענו, תדלקנו, נסענו לחוף על הפיורד השכן, הכביש צר והסיבובים חדים, כולם עם בחילות, בסוף הגענו. פרקנו התמקמנו. איזה נוף, איזה יופי. בלי גלים בלי רוח, מים נעימים, מיד הורדנו את הקיאק מהרכב יצאנו לתור את הפיורד. בחוף הדי שומם היו איתנו עוד זוג מבוגר שקיבל את האחריות על תחזוקת המקום. באו לחודש, ועוד שתי תיירות שהשתזפו בעירום חלקי.


ביומיים הבאים שטנו בקיאק ועבדנו על חגורת הכתפיים, כל פעם עם ילדה אחרת.טיולים של עד שלוש שעות בקיאק כשבזמן הזה שאר המשפחה לומדות או מטיילות ביבשה. אי אפשר להגיד שמיצינו את המקום אבל בכל זאת נגמר האוכל והיינו צריכים לזוז.  המשכנו לפארק של אגמי נלסון, לא לפני שהצטיידנו באוכל ועברנו במבשלת בירה של moa אז גם הצטיידנו בבירות מעולות. פארק אגמי נלסון הוא איזור עם כמה אגמים, כשהנגיש מכולם הוא רוטוטואי ש…

הורות במרכז

תמונה
הולכת ומתבהרת התמונה שבסוף החוויה הזאת, ישארו פחות שמות של מקומות או נופים ויותר חוויה של משפחה.  אנחנו כבר הרבה זמן בדרך ותמר הקדישה את הזוית שלה לחווית חצי המסע. שמות המקומות בניו זילנד דומים מדי אחד לשני, טה ארוה, רוטורוה, טה אורורה, קצת הפסקנו לעקוב. מחוף המים החמים ירדנו דרומה לרוטורואה עם חניה נחמדה לצד נחל קטן. טיילנו באזור העיר גם למעיינות חמים. 
משם המשכנו לשמורת יער גשם, עצים אחרים מאוסטרליה. עצי ענק. זנים ניו זילנדים של אלונים. יער חי, ירוק על כל הגוונים. אזור של ישובים של אוכלוסיה מאורית ברובה. 
חוף ים באזור החוף המזרחי של האי בצפוני, פריפריה. ילדים על אופנועים וטרקטורים. ערב השנה האזרחית על החוף, זיקוקים מאולתרים של המקומיים. מאז שיצאנו, אנחנו נעים. יש קצב לטיול, חזרנו להיות בתנועה, חלפו ענני הבירוקרטיה והבלאגן של ההתחלה. פתאום רואים את המרכז. המשפחה, הילדות, ההורות. כל ילדה משחקת שח-מט בצורה אחרת, רואה אחרת את המשחק. זה עוד משהו שאני לומד עליהן, איך הן תופסות מרחב, איך הן תוקפות ומתגוננות איך ולמה הן מגיבות ומה הן רואות. איך אוכל משפיע על מצב רוח. מתי וכמה ואיפה ואיך אוכלים. על…

שירי אמצע הדרך

תמונה
הדרך יפתה מאד, הדרך ארכה מאד, בואו נעצור לפיפי....
כבר חודש ++ בניו זילנד, כבר 3 שבועות שהקראוון איתנו ואנחנו שוב נודדות, כבר עברנו יותר מחצי הטיול ויש תחושה שעוד מעט מתחילות לספור זמן לסיום (כמעט 3 חודשים).
יש ימים בהם התכלית שלנו לא ברורה, מה אנחנו בכלל עושים פה? יש משהו בחוויית הטיול שמוציא אותנו מההקשר של החיים היום-יומיים. לא שומעים חדשות, לא צריכים אותנו בשום מקום, אנחנו רק לעצמנו. ומה בא לנו לעשות בכלל? לפעמים קשה להוציא אותן מהאוטו לטיול קצר, למרות שבסופו של דבר הכי טוב לנו לצאת, להיות בחיק הטבע, לספור 30 גוונים של ירוק מסביב ולשיר שירים של ערוץ הכיבוד.
יש ימים מלאי התרגשויות – אני חושבת שהיום שבו עלינו על ראש צוק בחמש וחצי לפנות בוקר כדי לראות את הזריחה הראשונה של היום, היה כזה. רגע מרגש שגם עבדנו בשבילו (שבוע אחר-כך עוד היו תפוסות לי הרגליים). או לחוות את חגיגות השנה החדשה מסביבנו ולהכיר את חגי העולם מחוץ לישראל... בחג המולד הבנות קיבלו שיעור על סיפור  חייו של ישו, היהודי המורד, אחר-כך הן יכלו לראות ולהבין את סצנות מריה-ישו- שלושת המלכים על הגמלים שהופיעו בכל מיני מקומות... וג…

צרות של מטיילים

תמונה
הפוסט הקודם מסתיים במילים האופטימיות, מחר האוטו והקרוון חוזרים.. ובכן. הרכב והקרוון אמנם הגיעו ב11.12 אבל אז נכנסו למכס לתקופה של נקיונות וסידורים לפני שחרור. מה שאומר שיכולים לשחרר בכל רגע ולא לשחרר עד 2018. אז חיכינו לנו באוקלנד, ונגמר החוזה על הדירונת והיינו צריכים להחזיר את הרכב. שכרנו רכב חדש, קטן וזול יותר ויצאנו לטייל קצת בפארקי קרוונים קרוב לאוקלנד. יש בקתות  בפארקים וזה מספיק קרוב למה שאנחנו מכירים. מבחינת ציוד הרגשנו כמה אנחנו עמוסים וצפופים ומבולגנים וכל הזמן לפרוק ולארוז הכל, מתייעלים עם הזמן אך זה עדיין מאוד מתיש. אז יצאנו לכמה ימים ב מרטינז ביי שנמצא צפונית לאוקלנד והמשכנו לעיירה בשם מתקנה (matakana). בגלל שאת הבקתות צריך לפנות עד 10 ולהיכנס לבקתות אפשר מהשעה 14:00 אז יש איזה 4 שעות שצריך להרוג כל פעם במקום ובסיטואציה אחרת. 

פעם בהסתובבות בשוק איכרים. פעם בסיבוב בעיר ופעם בחוף הים. שוב עם ציוד מלא ברכב או עם בוסטר על הכתפיים. אבל במתקנה הצלחנו להיכנס לשוק איכרים, לא לאבד את נטע, להאכיל את כולם במאכלים שהם אוהבים וגם לראות את מלחמת הכוכבים החדש.
דרך אגב, מאוד מוזר שכשאנקין סק…